Saturday, November 20, 2010

משהו קטן לסיום הסופ"ש




כשהייתי קטן נורא אהבתי את הקשים המסתסלים האלה, שקופים, שאפשר לראות בהם את השוקו זורם

הייתי מסתכל בהשתאות בדרך שעושה השלוק בין הכוס לשפתיים שלי

זה היה לי ברור כבר בגיל 6 שזאת הדרך הנכונה לשתות
בטח שלא עם קש אטום וקצר
וחלילה בלגימה ישר מהכוס
כי יש דרך שצריך לעבור ואם אפשר אז גם לעצור ממש באמצע את האויר ולהתבונן

זה וידאו פשוט וקסום על הדרך שצינורות שקופים ונוזלים יכולים ליצור מוסיקה
אם רק מתזמנים ומתזמרים אותם נכון
שיהיה אחלה שבוע לכולם


Fluid Dress from Charlie Bucket on Vimeo.

Thursday, July 23, 2009

פתאום אפשר לספור בימים


עוד שישה ימים
זה מה שנשאר עד שהמונית שלנו יוצאת לדרך בקו ירושלים-אוסטריה.
רק לפני יומיים זה היה עוד שבוע, ולפני שלושה שבועות עוד אמרתי חודש
הספירה בימים הופכת לי את הבטן
עוד נשאר לי להגיד מחר
והיום
קצת כמו פרומואים של הערוצים המסחריים.

רק כאן אני יכול לגלות כמה שמתהפכת לי הבטן
איזה מזל שהפעם זה לצד אחותי הגדולה לילך, שתמיד ידעה איך להרגיע את הילד

סגירות אחרונות ושמים גז
לחויה הזאת
TaxiLink
שעובדים עליה כבר עשרה חודשים במרץ

מסקיצה לביצוע, זה תמיד מפתיע אותי כשזה צומח

מתפלל להנאה בתוך כל ההפקה
ושוב טוען שמזל שהעולם הזה מנוהל על ידי מפיקות
אחרת היו כאן יותר מדי גברים בהתקפי חרדה

Wednesday, June 24, 2009

למה אתה כבר לא כותב בבלוג?

פעמיים בשבוע אחד שאלו אותי.

נתתי את התשובה הרישמית שהבלוג הזה פעיל רק כשמטייל
אבל שמחתי לגלות שיש למילים שלי בית
מישהו שומע אותי

חם בתל אביב.
ועוד חודש בסוף יולי אני מגשים חלום, קטן
גדול
מציג עם אחותי את הפרויקט הטרי של האחים שטיאט, ביחד עם טל חלוזין ומיכאל שנער
Taxilink
מדבר וחי את זה כל כך שמשאיר את הלינק מעל לספר למי שלא פגשתי

פעם בכמה שנים אני זוכה לפרויקט כזה
שנפרס על שנים, ומלקט לי פיסות של מחשבות שמנקרות
לוקח הרבה זמן להבין את החיבור של כולן
ועכשיו זה קורה, בהפתעה
יש חוטים דקים שנמתחים בין ההרהורים

בשבוע שעבר ביקרתי בנמל בפסטיבל כחול ביפו

קבוצה של אמנים ישראלים בשם "איפה דנה?" לצד סנטראלה הפולנים יצרו עבודה מרגשת
חורף פולני
גוף תלוי במרכז רחבה עם סדרנים מאופקים וארופאים
סלקטורים בזיעה הלחה שבתל אביב, בוחרים את מי שיזכה לתחוב ראש לאוביקט ולזכות ברגע חורפי
מזגן קפוא והקרנה של קטעי וידאו מושלגים מפולין
במציאות חלופית שהיא לא כאן, זה ממש לא ישראל
כי מסביב יפו-תל אביב מנסה להתפלח בתור
ועם ראש בקופסא, כמו בת יענה
אני בורח עם עוד שלושה ראשים נוספים מזן נדיר
הראש באוויר הגוף באדמה

עבודות כאלה הן שער למקום אחר
לשכוח לדקה וחצי מציאות ציבורית ולהתכנס בקופסא

היה מעניין להסתכל על האנשים בחוץ
שוכחים שמחובר גוף לראש בקופסא
אני מרים אגודל ומאותת לעולם שטוב לי בפנים מבלי לדעת מי רואה אותי שם בחוץ

הסתכלתי על החבורה היוצרת הזאת
סיפרו שכבר חודש עובדים עד אפיסת כוחות
ושתמיד בדקה התשעים משהו קורס ואז מסתדר
הם הלכו בין הקהל זורחים וזה עשה אותי מאושר

אני מאחל לעצמי את הכל
היצירה הסוערת ברגעים האחרונים שלפני המבול
למצוא משמעות שתתן לכמה אלמונים מאוסטריה את הטעם של קיץ ירושלמי
במונית ישראלית.

Thursday, January 29, 2009

בקרוב אצלכם























במדריד.
סיבוב אחרון לפני שעולים לאוויר לקרוא ידיעות אחרונות בשחקים, להזמין מהדיילת גולדסטאר ולדאוג מה יקרה אחרי שנחזור.

התחלתי היום סמינר במרכז לאמנות דיגיטלית במדריד.
Medialab Prado
תערובת של טכנולוגים, מעצבים ואמנים שבאים לנסות ליצור ביחד משהו חדש.
מצחיק לגלות כמה העולם האינטראקטיבי קטן. אנשים שפגשתי באוסטריה או בניו יורק צצים שוב לסיבוב שני או שלישי. זה מרגש לראות משהו כל כך טרי וחדש גדל בזמן אמת ולקחת בו חלק.

אחד מהם הוא טיירון, בחור קוראני שחי ויוצר בניו יורק. בפעם האחרונה שפגשתי אותו הוא חבש כובע של ברווז, ככה שלקח לי שנייה לזהות אותו...
למרות חוש ההומור, את ההרצאה שלו העביר בנושא של אקטיביזם אמנותי.
מה שנגע בו בהרצאה היו ההשלכות של הפגנות אלימות, על שני הצדדים. על המשטרה שמפנה אנשים בכוח, ועל המפגינים שאימצו דרכי מחאה אלימות כמו שריפה שגרמה למוות של 6 חפים מפשע.
הוא מייצר סדנאות יצירה שקוראות לחינוך ולשימוש במדיה הדיגיטלית ככלי למעורבות פוליטית לא אלימה.
המרצה שניה, בחורה אוסטרלית שנכנסה חזק לתחום של רובוטים יפנים.
מסתבר שליפנים יש תרבות שלמה מאחורי האובססיה לרובוטים, אמנות שנקראת:
Karakuri
הטכלנולוגיות של מנגנוני שעון, כמו גלגלי שיניים, תועלו בעבר ליצירה של בובות מכניות מורכבות, שהן למעשה הסבא והסבתא היפניים של הכלבים הדיגיטלים של סוני.
הנה דוגמא:



נשארו רק עוד כמה עמודים בסקטצ'בוק שלי.
הנה האחרון שעוד לא לגמרי סיימתי אבל מעלה לבלוג בכל זאת.

אני וליסה עסוקים הרבה בלהתגעגע.
ובאותה נשימה להבין, מי אני כשחוזר.
כאן בלי חשש אני מושיט את כרטיסי הביקור שלי וקורא לעצמי אמן חזותי.
אף אחד לא שואל אם מתפרנס מזה, או אם יש בזה כסף.
מזל שלא שואלים, כי עוד אין לי תשובה.

אני מצרף עוד שני קליפים, אחד חדש וישראלי, אנימציה של מרב ויובל נתן שמסתמנים כפייבוריטים הישראלים שלי (תודה לדורי שטורח לעדכן אותי בדברים הכי יפים):



השני הוא משהו שראיתי כאן שוב, מוסיקה נמצאת בכל מקום, אולי כדאי לבדוק מי נכנס לכם הביתה כשאתה יוצאים עם הכלב בפעם הבאה



Friday, January 9, 2009

לקראת שבת



























כבר שבועיים שאני קורא מבזקים בוואלה ומחכה שיודיעו שנגמר כבר.
כל יום שעובר אני דואג יותר ויותר מאיזה זעם שמתחיל לתפס כאן על הקירות.
כבר ספרתי שלושה גרפיטי של צלב קרס=מגן דויד.
עוד אחד שרוסס
ISRAEL GENOCIDA

יש בגרנדה כזה איזון עדין של אנשים
וכל הזמן מתפעל מהכבוד שיש לכל אחד
ומחוש ההומור

מוצא את עצמי עם ליסה בארוחת ערב נוספת
כזאת עם אנשים מצרפת , ישראל, ספרד
ושני גרמנים ממוצא אירני
ליסה הכינה טחינה
והגרמנים-אירנים את העוף המעולה
ומשחקים בסוף הארוחה
עם הבקבוק ריוחה הריק
אמת או חובה
ישראל צרפת ואירן סביב סביב סביב לשולחן
כמה שאלות שיש לי לשאול
מתי בחיי פגשתי אירני אמיתי

זה אחר
המפגש האישי
הם סיפרו על הפחד של אנשים ממשטר כוחני
ועל הדיכוי באירן, ועל ההגבלות
ועל נהגי המוניות המשוגעים שנוסעים במכוניות נגד התנועה ברחובות הסוענים של טהרן

ולרגע לא היה שם הפחד הזה
הישראלי אירני

אני יודע שאני בבועה
(או מחוץ לבועה
אבל מאחל לקראת שבת
שנפגוש סוף סוף
את מי שנלחמים בו סביב שולחן אחד
ולרגע
לא יהיה שם את הפחד הזה.




Saturday, December 27, 2008

illustrations from Granada












עם המחשב על מדרכה ברחוב
שבת בצהריים , כותרות זועקות על מלחמה בדרום ואני בדרום אחר.
רחוק
כבר כתבתי מילים לפוסט הזה
אבל פתאום מרגיש שעדיף בלי
שולח קצת שקט מפינת רחוב קטנה של אבנים מסוטטות

Wednesday, December 10, 2008

שבוע שעבר זה כבר היסטוריה




"Historia".
בספרדית המשמעות היא גם "סיפור"
ופתאום זה נכון,
כל מה שאפשר לספר אותו שייך לעבר.

והסיפור של הפוסט הזה הוא על איש קטן שמשקיף כבר שבועיים על המבצר הענק שמונח על הדבעה שממול
האלהמברה
וכל יום הוא דוחה את הטיפוס, כי האיש הזה הוא לא טיפוס של לטפס
אז רצה המקרה, שבמקרה, הוא שוטט דרך היערות המצהיבים שכבר השילו את כל העלים
ופתאום שלט עם חץ, והוא כבר באלהמברה.




את האמנות לא מוצא כאן במוזאנים או גלריות
אבל בהפתעה על פסגת האלהמברה אני מגלה תמצית מהעבודות מהבינאלה לאמנות עכשווית בסיביליה.
איזה תענוג זה כשמישהו טורח לאצור כמו שצריך

זה הפרויקט שהכי אהבתי
אולי בגלל שהוא הצחיק אותי בפשטות שלו


www.eugenioampudia.net/


יש משהו מהפנט בלהשקיף בחזרה על החלון שלך מאיפה שתמיד משתקף אליך.
אני עומד,מעל לכל הגבעות של גרנדה
ויום כחול, כל כך כחול שאפשר לראות את החרמון
או לפחות את הסיארה נוואדה מכוסים בלבן
האייפוד מנגן לי באוזן את הפסקול של
vengo
Naci en Alamo
ולי חנוק בגרון, על להיות רחוק מספיק מהכל
כדי לראות את החיים שלי בפרספקטיבה
ועולם גדול שמקיף ומזמין
ולשמוח, ולהתגעגע
ולראות שיש שם משהו באופק,
ולא רק היסטוריה, החיים זורמים כאן עכשיו, בלי הפסקה
ואני חי ומאושר

















Friday, December 5, 2008

ברד ירד בדרום ספרד



ללמוד שפה חדשה בשבועיים.
יחד עם ליסה, אני בונה אוצר מילים קטן, שלב אחרי שלב.
ואני, שמילים היא חומר בנייה בשבילי, מוקסם ומתוסכל מחוסר הבחירה שיש לי.
רק כמה מילים,אף פעם זה לא יוצא מדויק כמו שרציתי.
אבל לפחות מתחיל להבין מה שאומרים לי.

בהתחלה זה רק אוצר מילים.
איך אומרים עיפרון?
איך אומרים כחול?

אחר כך, כמו ילד, "אני רוצה את ה..", אני אוהב מאוד את ה
אני אני אני

אחר כך באים השמות תואר
הלילות בגרנדה קרים ויפים

לספור בשפה זרה, לזכור את הימים והחודשים
כמה מילים אספתי לי לדרך בעברית וכמה ריק הסל הספרדי

ורק בסוף, פתאום מוצא לרשותי קצת פעלים
ההטייה בספרדית מתחילה להסתדר אצלי, הגיון של אנגלית וצרפתית

פתאום יש הבחנה ברורה בין "לראות" ולהסתכל

אני כבר יודע שהזיכרון שלי הוא בעיקר ויזואלי, אז מצייר לי מילים


וההברקה של השבוע בתחום המילים היא מהשיחון שאבי הביא
איך אומרים "תלעס אותם!" בספרדית?
mastiqules!
אני לא ממציא

ליסה מוצאת לה מחזרים ספרדים.
כל מני נגנים ספרדים שמנגנים בשיעורים שלהם, מבטיחים לה שאם תבוא להופעה שלהם ינגנו רק בשבילה
אז במקום לחשוש למקומי, מפגין נוכחות לצידה בהופעה
ושנינו זוכים בנגן בחסד עליון, ברקדנית שמתעופפת בנעליים אדומות רוקעות ובמלא תשוקה
ובזמר ממש גרוע שנשמע כמו מישהו ששלפו מאיזה מועדון מזרחי על שונצינו
אבל שתיים מתוך שלוש זה לא מעט



הרבה אהבה ועוד שבת שלום

Saturday, November 29, 2008

יו טנגו אבלאר אספניול





שבת שני בספרד. ראשון בגרנדה
בית חדש בעולם להכיר לזמן הקרוב
הרחובות קטנים וצרים ואני נאבד בין הפיתולים, אבל הולך ומשתפר
ביומיים הראשונים מצאתי את עצמי מחוץ למכולת, מתחיל לצעוד הביתה ומצטער שלא זכרתי לקנות לחם טרי במאפייה שממול.
רק שאחרי רבע שעה של צעידה במעלה ובמורד ההר שבו גר, מצאתי את עצמי צץ מול אותה מכולת בדיוק.

משהו יוצא מהמכולת ואני מגמגם שברי ספרדית ושואל איך מגיעים לבית שלי
והוא מגרד בפדחת, חושב ועונה:
ימינה
שמאלה
ימינה ימינה
שמאלה
ישר ימינה
ישרררר
שמאלה קטן."
אני עומד מולו מבולבל וצוחק, ואז הוא מציע:
אני הולך לשתות איזה בירה, אולי תצטרף ואז אני אדריך אותך?

וזה המקום
סמטאות של ירושלים
רק נקי נקי
הכל צבוע בלבן בוהק ועם גגות, דלתות וחתולים בשחור של עץ ספרדי כבד
ואנשים מקסימים שרוצים לעזור, רק שקודם בירה ואיזה טאפאס....
ואני בוחר לי מרפסת יפה בבית ספר של ליסה, ומתיישב לצייר מגדול לקטן.



שחור ולבן, זה מה שיש לי כאן למרות כל הטבע שפרוס כאן
המורה לספרדית שלנו למדה אותנו השבוע להגיד : "אני רוצה..."
ואז התחלנו לבנות משפטים
-מה אתה רוצה בעוד שנה?
מה אתה רוצה בסוף שבוע
-מה אתה לא רוצה
ופתאום מוצא את עצמי קצת כמו בקאוצ'ינג
מגדיר יעדים ושואל שאלות חשובות בשפה זרה

אז רוצה לצייר בנתיים. בבין לבין וכל כך קשה לבחור
אז ממשיך, מגדול לקטן יותר, הפעם פנים של טאפאס באר
שחור ולבן, ואני משקיף בפינה,
איך על כל בירה שמישהו מזמין הוא מקבל אוטומטית אוכל לשולחן
ולאט לאט קולטים אותי, ומתחילים להגיע צופים ספרדים שמצליח להבין רק שברי מילים מפרגנות שלהם
ולמלמל גראסייס מוצ'וס גראסייס
כמה קשה להיות עולה חדש...

ואת יהודה הלוי החליף בית ספרדי שעוטף אותי ואת ליסה
עם גינה ובוסתן (ספרדי)..ונוף לאלהמברה, מבצר איסלמי ישן ומרשים



ביום הראשון שלנו נתקלתי בטיפוס הזה מחוץ לבאר


פפה, קבלן ביום ושתיין בלילה
והפנים שלו מעניינות וחרושות קמטים והשיער כסוף ואסוף
וחיפשתי אותו מאז, ואתמול מצאתי
ולאט לאט יוצא קשר, עד שמקבל את האישור שלו שאצייר אותו
מגדול לקטן, איש אחד בבאר

לחיי ימים יפים וקרים
ופינות קסומות ומפתיעות בעולם
שבוע טוב לכולם
לסיום הנה קטע שמוקדש למורה שלי לספרדית
שיר אהבה בספרדית עם אוצר מילים של סמסטר אחד

Tuesday, September 16, 2008

some othe great clips from the ARSElectronica 2008 found on the web

Johannes Gees - SALAT


Johannes Gees - SALAT from mediateletipos on Vimeo.


Untitled from makestheworldgoround on Vimeo.





ABSOLUT MACHINES - ABSOLUT QUARTET



Untitled from makestheworldgoround on Vimeo.


Untitled from makestheworldgoround on Vimeo.


ARS ELECTRONICA Lightwriting Workshop from LICHTFAKTOR on Vimeo.


I Want A Posing Machine from openFrameworks Lab on Vimeo.


Open Frameworks Rap from openFrameworks Lab on Vimeo.

ARS Electronica 2008

לפני יומיים חזרתי מהעתיד. בצ'רטר דחוס מאוסטריה, ולא במכונית דלוריאן מעופפת.
הייתם צריכים להיות שם.
היו שם מכונת נגינה של בועות סבון, איש באקווריום קטן שמזיע זיעה כחולה, שולחן דיגיטלי שהופך לכלי נגינה עתידני ומצלמה שמחדירה מסרים סמויים לתמונות סטילס . לתאר את מה שחוויתי למי שלא ראה פסטיבל אמנות אינטראקטיבי מימיו, זה כמו לתאר לחבר מנומנם חלום הזוי מהלילה הקודם.
שלוש סיבות שבגללן אני טס בפעם השלישית ללינץ שבאוסטריה בתחילת ספטמבר -
הבירה
השטרודל
ARS Electronica ופסטיבל
זה המקום שבו האמנות והטכנולוגיה מתמזגות (וזה תופס גם לגבי הבירה והשטרודל). זה הזמן שלי להציץ למוחות הכי יצירתיים ומוזרים שאפגוש.



עד לפני כ- 29 שנים לינץ היתה ידועה לפני הכל כעיר הולדתו של אדולף היטלר. אז קם ראש עיר שהחליט לשנות קארמה של מקום ולהקדים את זמנו. להזמין את השונה ולשבח אותו על המקוריות שלו, לאחד בין אנשים מהעיר ומכל העולם למען מטרה משותפת, האהבה לאמנות וטכנולוגיה. המילה "ארס" דוקא לא שאובה מבית היוצר של אליעזר בן יהודה ופירושה בלטינית הוא "אמנות".
מדי שנה סביב חודש ספטמבר, אני נוסע לפגוש אמנים, מדענים, מתכנתים, וכמה חברים טובים אוסטרים. שבוע שלם של קרנבל שכולל הרצאות לאקדמאים, תערוכות לאמנים, מופע של

TOSCA

למוסיקאים וטקס זיקוקים מרהיב למי שנותר. כל שנה נבחר נושא אחד ועובר כמו סיב אופטי בין כל המרכיבים. נקודת השיא של הארוע הוא הוא טקס האוסקר של הפסטיבל, בו הזוכה המאושר הולך הביתה עם פרס כספי מכובד ופסלון "ניקת הזהב".

חופשי על הבר, בעל הבית השתגע
הסימפוזיון שנערך השנה (2008) עסק בנושא

"A New Cultural Economy".

הסרת זכויות היוצרים, שיתופיות, (אלו המילים שצריך להשחיל באלגנטיות בפסטיבל כדי להשמע בעניינים).

ג'ואי איטצו

(Joi Ito, Japan),

שהנחה את הדיון, העלה טענה כי המתנו כעשור עד אשר תוכן גולשים באינטרנט הפך ראוי לחיפוש ושימוש. עתה, כשהוא כבר קיים ברשת, נוצר קונפליקט בין חוקי זכויות היוצרים הישנים והנוקשים שהציבה הרשת בראשיתה ומציב המחוקק, אל מול חומרים חופשיים לשימוש כמו אלו שניתן לחפש ב - http://creativecommons.org/ .

המטרה היא לעקוף את אותן בעיות שנוצרות בעקבות חוקי זכויות היוצרים לשיתוף מידע. כיום, כאשר הציוד הבייתי מסוגל לייצר חומרים באיכות גבוהה, תוכן הגולשים מאבד מאופיו החובבני . אם כן, כיצד מדביקים את הפער בין המחוקק הזקן והמיושב לבין דור שמעדיף לעשות רימיקס ולחדש את הישן הקיים במקום לצרוך ולקנות עוד חדש?
לאלו שלא שמעו על

Remix, Recut, Mash-up

בכל מה שקשור לוידאו, הנה דוגמא מהרשת:מקיין חובר למדונה לביצוע חדש ומרגש של ווג.







זה לא נגמר עד שהגברת לא נוסעת ברכבת
היום עמוס בריגושים. כל יום מתחיל בקפה, שטורדל וינאי ותוכנית הפסטיבל כדי לגבש אסטרטגיה.
הפסטיבל מחולק למספר מוקדים בעיר שפועלים במקביל ככה שחייבים לבחור.
בוחר להתחיל ב-

ARS Electronica Animation Festival

שהוא פסטיבל אנימציה שמתקיים כחלק מהפסטיבל הגדול. הסרטון הזוכה של השנה הוא

"Madame Tutli Putli"

. סרטון אנושי וקודר על נסיעה מסויטת ברכבת לילית. יוצר הסרט,כריס לויס, סיפר כי תהליך העבודה הכולל על הסרט ערך 4 שנים של הסתגרות עם גיחות לבירה בסוף יום עבודה מפרך. האנימציה, שלקחה שנתיים ברציפות, היא של בובות שצולמו בטכניקת

Stop Motion

כשאת המראה האנושי הוא יצר באמצעות השתלה (קומפוזיטינג) של עיניים של שחקנים חיים שצילם בנפרד. התוצאה היא סרטון של 17 דקות של קסם. הסרט מצטט אמנות מראשית המאה ה-20, כמו שדמויות השחמטאים בסרט לקוחות מתמונה של מאן ריי ומרסל דושמפ



לאתר הסרט: http://www.nfb.ca/webextension/madame-tutli-putli/


כמו בכל שנה, מארח הפסטיבל אוניברסיטה אחת מהעולם שעוסקת באמנות אינטראקטיבית. אני רץ להציץ לעבודות המרגשות של סטודנטים יפנים צעירים מ

University of Tokyo

זה גם המקום לשמוע הסברים מהאמנים שממתינים לצד העבודות שיצרו. ריטה סוזוקי חיפשה דרך משמחת למשוך את תשומת הלב של אנשים מהשגרה היומיומית שברחוב. "בועות סבון עושות אנשים שמחים יותר, ילדים כמו מבוגרים", היא מסבירה בתמימות. כך הגיעה לרעיון לייצר תיבה שמפריחה בועות סבון מול שורת מוטות נחושת ארוכים שמסודרים כמו אורגן כנסיות דקיק. במקום שבו מתפוצצת הבועה מתנגן צליל. אני מנגן לי מנגינה עם הרוח, כזאת שהיא צירוף של תוים שלא יתנגן אף פעם אותו הדבר.


ephemeral melody






אבירי השולחן העגול
בקטוגריית

"DIGITAL MUSICS"

זכה בפסלון הניקה המוזהב פרויקט ה –

"Reactable".

זהו הדור השלישי של כלי הנגינה שפותח על ידי דיג'ייס ספרדים ועבורם. האפקטים ומעבדי הסאונד שקיימים בתוכנות מוסיקה הפכו לדסקיות גדולות. אותן אפשר להניח על משטח עגול שיודע לזהות אותן ואת מיקומן.יחד איתי קבוצה של 5 אנשים סביב השולחן, בודקים את הקשרים שבין הדיסקיות שכל אחד בוחר להניח. כל דיסקית זוהרת בגרפיקה מוקרנת ומייצרת סאונד אלקטרוני מזמזם בחלל החדר. כל סיבוב של הדיסקית מעלה ומנמיך ווליום. רק תגידו בבקשה לבחור הצרפתי להפסיק לגעת לי באפקטים בנסיון לנגן שאנסון אישי. לא סתם בחרה ביורק לשלב את השולחן הזה בהופעה החדשה שלה, שנראה כאילו פותח במרתפי נאס"א.



מתקפת המודבקים
בין כל הקוד והטכנולוגיה חשוב לי לציין גם פרויקט אנלוגי לחלוטין.קוראים לו "וירוס" והוא מתחיל בקיר ענק מלא בעיגולי-מדבקה כתומים וקטנים. המבקרים רשאים להזיז את המיקום של כל מדבקה, ככה שהיצירה הולכת ומתפשטת בכל העיר, עיגולים כתומים גולשים לרחובות. כל דקה מתעדת מצלמה שקבועה בחלל תמונה מהפרויקט, כך שבסוף שבוע הפסטיבל ניתן להכין סרט של ההידבקות הזאת. הנה נסיון שלי לעשות פורטרט עצמי בתקופת ההתנתקות:


פיליאס פוג עושה עצירה בירושלים
שנת 2009 הולכת להיות מרגשת במיוחד ללינץ. 65 מליון יורו הוקצו לארועי התרבות של לינץ שנבחרה ל"בירת התרבות של אירופה" לשנת 2009. כל אלו לצד יום ההולדת ה-30 לפסטיבל
ב- 1872, שלח ז'ול וורן את גיבור ספרו "מסביב לעולם בשמונים יום" לסיבוב הופעות בכדור פורח.
ב-2009, לינץ יוצאת למסע דומה. רק שאת האוויר החם והבלון יחליפו סיבים אופטים ולווינים שיחברו את העיר הקטנה ללא פחות מ-20 ערים ברחבי העולם. איך יראה העתיד על פני הכדור, במקומות שבהם הוא נוצר ומתפתח לבין אלו שמביאים להכחדתו. כל מקום שנבחר יבחן זווית שונה כמו הגירה, שנויי האקלים, אנרגיה, משאבים ועוד.
החדשות המרעישות הן שירושלים היא חלק מתוך רשימת הערים המשתתפות.
הפסטיבל מזמין יוצרים להגיש הצעות לפרויקטים שיוצגו ב-2009.
הדדליין צפוף: 31 באוקטובר, 2008.
לפרטים נוספים:

http://www.80plus1.org/

לאתר הרישמי של ארס אלקטרוניקה

http://www.aec.at/en/index.asp